פסק-דין בתיק ת"ק 45153-09-12

עיקרי טענות הצדדים

1.    ביום 17.07.2012 נפגעה דלת המשאית של התובע והנתבע שכנגד (להלן: "התובע"), ולטענתו הנזק נגרם מפגיעת רכב הנתבעים בו במהלך הנסיעה.

לטענת התובע, המשאית חנתה ברחוב חד סטרי בהתאם לחוק, הופעל איתות 4 פינות, ובנו עמד בסמוך למשאית, עם דלת צד של ארגז המטען פתוחה - כאשר הנתבע 1 שנסע קרוב מידי למשאית פגע בדלת הפתוחה וגרם לנזק.

התובע עתר לפיצוי בסך 4,500 ש"ח בגין נזק שנגרם.

2.    הנתבעים והתובעים שכנגד (להלן: הנתבעים) טענו בתביעה שכנגד, כי תוך כדי נסיעתם ובאופן פתאומי, נפתחה דלת בצד שמאל של ארגז המשאית, ובעת פתיחתה פגעה הדלת בצידו השמאלי של רכב הנתבעים - בדלת האחורית ובכנף אחורית שמאלית.

הנתבעים עתרו לפיצוי בסך 4,975 ש"ח בגין עלות תיקון הרכב וכן סכומים נוספים של 580 ש"ח בגין שכ"ט שמאי, 615 ש"ח בגין ירידת ערך, ו- 500 ש"ח בגין טרחה ועוגמת נפש, ובסך הכל 6,670 ש"ח.

דיון והכרעה

3.    לאחר ששקלתי את טענות הצדדים וראיותיהם, אני מעדיפה את גירסתם של הנתבעים, הכל כפי שיפורט להלן.

ראשית, עיון בתמונות הנזק שנגרם ברכב הנתבעים תומך בטענת הנתבעים כי הדלת נפתחה לעברם בשעה שכבר היו סמוך למשאית שכן אחרת היו סימני נזק נראים כבר בחלק הקדמי של הרכב ולא רק מאזור הדלת האחורית.

        שנית, בחנתי את התמונה המראה את אופן עמידתה של המשאית בכביש בה אירעה התאונה. לא מדובר בכביש רחב, חונים בו כלי רכב משני הצדדים, והמשאית בולטת מעט לתוך נתיב הנסיעה כאשר היא חונה בעלייה מתונה. במצב זה, לא היה לנתבע 1 מרווח גדול לנסיעה ונסיעתו באמצע המרווח שנותר בין כלי הרכב החונים משני הצדדים היא סבירה.

שלישית, אני מקבלת את דברי התובע, כי כאשר המשאית חונה בעלייה הדלת בצד הכביש נוטה להיסגר בשל משקלה העצמי ושיפוע המשאית.  עם זאת, לא סביר שבנו של התובע יבצע עבודה של הוצאת ארגזים מתא המטען וזאת כאשר בכל העת נשענת עליו הדלת, אלא שיש להניח שהבן הדף מפעם לפעם את הדלת על מנת לפתוח אותה ולאפשר לו מרחב לביצוע העבודה.

4.    לאור מכלול האמור לעיל, אני סבורה שהתאונה אירעה כך:

בנו של התובע עמד בצמוד למשאית כאשר דלת הצד פתוחה מעט ונשענת עליו, בעת שהנתבע שהתקרב וחלף ברובו על פני המשאית. לאחר שרכב התובע החל לעבור בסמוך למשאית דחף בנו של התובע את דלת הצד כלפי הכביש על מנת להסיר מעל עצמו את משקלה של הדלת ולאפשר לו להוציא ארגזים מתא המטען וזאת בעת שרכב הנתבעים נמצא במקביל אליו.

5.    על בסיס נסיבות האירוע כפי שתוארו, מירב האחריות לתאונה מוטלת על התובע (ובנו) אשר היה עליהם להימנע מהדיפת הדלת כלפי הכביש ופתיחתה לעבר רכב הנתבע.

עם זאת, העובדה שהנתבע נסע כאשר בצדו השמאלי משאית שצמוד לה עומד בן התובע ליד דלת פתוחה מעט, והוא לא הבחין בדבר - יש בה כדי להוכיח שתשומת לבו של הנתבע לא היתה נתונה במלואה לנעשה בדרך שלפניו. לו היה הנתבע מבחין בדלת הפתוחה מעט, היה יכול לנסוע מעט ימינה יותר בנתיב הנסיעה ובכך למנוע את התאונה ואת הנזקים שנגרמו בגינה.

לאחר ששקלתי את מידת האשמה של 2 הנהגים המעורבים אני סבורה שיש לחלק את האחריות בין הצדדים כך ש-80% מהאחריות מוטלת על התובע ו-20% על הנתבע 1.

6.    הנזקים:

הנזקים שנגרמו למשאית התובע והוכחו על ידו הם עלות התיקון ושכ"ט השמאי, התובע עתר לפיצוי בגין נזק שנגרם לו על סך 4,500 ש"ח, אם כי על פי הפירוט בכתב התביעה, הנזקים שנגרמו לו הם: 3,900 ש"ח עלות תיקון דלת המשאית, ו- 750 ש"ח בגין שכ"ט השמאי ששולם על ידו.

מאחר ומצאתי שאחריות הנתבע 1 חלקית, יחושב הפיצוי על הנזק שנגרם, בסך 4,650 ש"ח (ולא על הנזק שנתבע) ולא יהיה בכך כדי לפצות את התובע בסכום העולה על הסעד שנדרש בכתב התביעה.